מאמר שני על פטריות ועובש בתוך הבית מתוך דוח ארגון הבריאות העולמי 2009

מתוך דוח ארגון הבריאות העולמי

סעיף 2.3.1.2 אלרגנים הקשורים לפטריות

מינים רבים של פטריות המייצרים אלרגנים מסוג I, ורגישות אימונוגלובולין (Ig)E למינים השכיחים ביותר של פטריות בתוך או מחוץ מבנים כגון Alternaria, Penicillium, Aspergillus , Cladosporium spp. קשורים בצורה הדוקה למחלות נשימה אלרגניות, במיוחד אסטמה (פרק 4). הפטריות גם ידועות כמקור לאלרגנים מסוג III (IgG-inducing). המינים כוללים סוגים שכיחים כגון פניציליום ואספרגילוס הנמצאים ברוב הבתים. פטריות בריכוזים גבוהים עלולות גם להיות מעורבות בתגובות אלרגיות משולבות מסוג III ו- IV, כולל דלקת ריאות עקב רגישות יתר.

רבים מהאלרגנים הפטרייתיים הם גליקופפטידים (חלבון מעורב עם סוכר) בעלי תכונות אנזימטיות. הם נמצאים בנבגים, היפות ובחלקיקי פטרייה אך משתחררים בכמויות גדולות יותר במהלך הנביטה והתפתחות התפטיר, שעשויים להתרחש בתוך נתיבי האוויר (Green et al., 2006). אם כן, יכולת הקיום של הנבגים חשובה מאוד כששוקלים את ההשפעה של האלרגנים, כפי שאושש במספר מחקרים על בעלי חיים. למרות שנבגים והיפות שאינם ברי-חיות (non-viable) משחררים אלרגנים בריכוזים נמוכים יותר, עדיין הם עשויים לשחק תפקיד חשוב באלרגיות ובפגיעה במערכות הנשימה הקשורות לפטריות. נבגים וחלקיקי פטריות שאינם ברי-חיות גם מכילים תרכובות בעלות פוטנציאל מזיק כגון (1→3)-β-D-glucans ומיקוטוקסינים (רעלנים המיוצרים על ידי פטריות). (ראה סעיפים 2.3.4 ו- 2.3.5). נצפה שזנים מסוימים בסוג Cladosporium, Alternaria וב- Aspergillus מייצרים מגוון של אלרגנים, כולל מספר אלרגנים משמעותיים:

 Cla h I (Cladosporum herbarum), Alt a I & Alt a II (Alternaria alternata)  ו-   Asp f I & Asp f III (Aspergillus fumigatus). עם זאת, רוב החלבונים האלרגנים בעלי ההשפעה החזקה המזוהים כאלרגנים משמעותיים אלה תמציות פטריייה המיוצרות במעבדה, ויתכן שהן אינן זהות לאלה שאנשים חשופים אליהן למעשה בסביבת פנים. זה עשוי להסביר תוצאה שלילית בבדיקת דקירת-עור וב- IgE אצל אנשים עם אסטמה (ראה פרק 4).

קיימים מאמרים מסחריים עבור מספר מוגבל בלבד של אלרגנים פטרייתיים בתוך מבנים (כולל אלרגנים של Alternaria, ראה סעיף 2.4.3) בגלל הקשיים בייצור וסטנדרטיזציה של תמציות אלרגנים פטרייתיים. לכן, קיים מעט מידע לגבי חשיפה לאלרגנים אלה.

פטריות רבות וחלק מהשמרים מתרבים על ידי ייצור נבגים רבים שמותאמים לפיזור באוויר. הנבגים בדרך כלל באורך 2-10 מיקרון. הם יכולים להישאר באוויר לפרקי זמן ארוכים ועשויים לשקוע במערכות הנשימה. חלק מהנבגים הקטנים יותר מגיעים לנאדיות הריאה (Eduard, 2006). הפטריות גם משחררות חלקיקי פטריות קטנים אף יותר (Gorny, 2004), הנגזרים מנבגים והיפות שבורים או מבוקעים וניתן לסווג אותן כחלקיקים בגודל תת-מיקרוני ((> 1 μm). חלקיקים פטרייתיים עלולים לשקוע בנתיבי הנשימה אף יותר מאשר נבגים (Cho et al., 2005). חלקיקי הפטריות, כמו הנבגים ידועים כמכילים אלרגנים (Green et al., 2006)  ומיקוטוקסינים (Brasel et al., 2005a). הן הנבגים והן חלקיקי הפטריות עשויים להיות מעורבים בנזקים בריאותיים הקשורים לעובש.  

הריסוס של חומר פטרייתי ושאיפתו אינם מובנים במלואם, אולם קיימים שני מנגנונים הנחשבים כחשובים במיוחד: 1. שחרור נבגים או חלקיקי פטרייה בשחרור אקטיבי, תנועה של האוויר במבנה או הפרעה פיזית שנגרמה על ידי אנשים או חיות מחמד ו- 2. הרחפה מחדש של חומר פטרייתי ששקע, בעקבות פעילות של בני אדם. גורמים שעשויים להשפיע על קצב שחרור הנבגים או חלקיקים פטרייתיים כוללים מהירות אוויר, זמן, מבנה המושבה, עומס ספיגת נוזלים, מצב הלחות ורטט. גורמים אלה עשויים להשפיע על קצב הריסוס של הנבגים וחלקיקי הפטרייה בצורה שונה (Gorny, 2004).

נבגי פטרייה נמצאים בכל מקום באוויר הפנים, ברמות הנעות בין מתחת ל- 100 ועד מעל 105 נבגים למ”ק. בדרך כלל הרמות באוויר פנים נמוכות מאשר בחוץ אך עשויות לגדול עקב התפתחות פטרייתית לא מכוונת במבנים לחים (Flannigan, Samson, Miller, 2001). מחקרים בסביבות פנים לחות הראו מגוון רחב של סוגים וזני פטריות, כנראה בגלל ההבדלים באקלים, טמפרטורת הפנים והלחות, חומרי הבנייה וכן הבדלים באיסוף הדגימות והתרבית. פטריות נמצאות בדרך כלל על מסגרות רטובות של חלונות וקירות חדרי שינה, מטבחים וחדרי סלון לחים. שטיחים מהווים מאגר חשוב לעובש, נמדדו ריכוזים ברמות 103 –107 נבגים לגרם אבק (Verhoeff et al., 1994a). פורסמו מספר סקרים נרחבים על מינים של פטריות שנמצאים בסביבות פנים (לדוגמה Flannigan, Samson, Miller, 2001).

ריכוזי פטריות ברות-חיות באוויר בסביבות פנים הם בדרך כלל בסדר גודל של מספר אלפי יחידות היוצרות מושבות (CFU) למ”ק אוויר. בחלל נתון, הריכוזים של פטריות משתנים מאוד ותלויים בגורמים כגון: אקלים ועונה, סוג הפטרייה, מבנה, הגיל והשימוש של הבניין, וקצב האוורור. הם גם תלויים במידה רבה על שיטות הדיגום והשיטות האנליטיות שבוצעו. כל אלה מקשים על השוואה טובה בין מחקרים שונים.

חלקיקי פטרייה בתוך מבנים אינם נמדדים בדרך כלל במחקרים בשטח, אך קיים מחקר עם תא ריסוס שהראה שריכוז חלקיקי פטרייה תת-מיקרונים בצלחות תרבית ואריחי תקרה מזוהמים עם עובש גבוה הרבה יותר (פי 320-524 ) ממשטחים שרוסס עם נבגים (Gorny et al., 2002; Cho et al., 2005). זה מרמז על כך שחשיפה בתוך מבנים לחלקיקי פטרייה חשובה לפחות כמו חשיפה לנבגי פטרייה.

  • January 18, 2019
Click Here to Leave a Comment Below 0 comments

Leave a Reply:

Open chat